שיקום רטיבות קפילארית

רטיבות קפילארית היא תופעה פיזיקלית שבה מים עולים כלפי מעלה בתוך קירות המבנה בניגוד לכוח המשיכה, לרוב עקב כשל באיטום או נזילה סמויה. מצב זה דורש התערבות מקצועית מהירה כדי לעצור את התפשטות הרטיבות ולמנוע נזק מבני או תברואתי ארוך טווח. איתור וייבוש נכונים מאפשרים להחזיר את המבנה לקדמותו ללא צורך בשבירת קירות או פירוק תשתיות.

 

מהי רטיבות קפילארית?

תופעת הרטיבות העולה בקירות מתרחשת כאשר חומרי בניין נקבוביים, כגון בטון, בלוקים וטיח, באים במגע ישיר עם מים עומדים או לחות גבוהה. חומרים אלו מכילים רשת סבוכה של צינוריות זעירות וחללים ריקים.

בשל כוחות פיזיקליים של מתח פנים, המים נשאבים מעלה אל תוך הצינוריות הללו, ממש כפי שספוג שואב מים מקערה.

תהליך זה יכול לגרום למים לטפס לגבהים של עשרות סנטימטרים ואף יותר, בהתאם לסוג החומר ולכמות המים הזמינה בבסיס הקיר.

כיצד היא נוצרת?

במרבית הבתים בישראל, הרצפה מונחת על גבי מצע של חול או שומשום, שתפקידו לרפד ולפלס את האריחים. כאשר מתרחשת נזילה מתחת לרצפה, המים זורמים ומצטברים בתוך שכבת המצע הזו מכיוון שאין להם דרך להתנקז החוצה.

השכבה התחתונה הופכת למעין בריכה סמויה. הבלוקים של הקירות, אשר נושקים לשכבת המצע הרטובה, מתחילים לשאוב את המים הללו כלפי מעלה, וזהו הרגע שבו מתחילה להופיע הרטיבות הגלויה לעין בתוך חלל המגורים.

 

הסיבות המרכזיות להופעת מים מטפסים במבנה

הגורם הנפוץ ביותר לעלייה קפילארית של מים בתוך בתים הוא כשל במערכת האינסטלציה המצויה מתחת לריצוף. צינור מים שנסדק, חיבור שהשתחרר או צינור דולף גורמים לשחרור מים איטי אך רציף אל תוך מצע החול או השומשום.

לעיתים קרובות מדובר בדליפה זעירה בטפטוף, שקשה מאוד להבחין בה על סמך חשבון המים החודשי. עם זאת, לאורך שבועות וחודשים, טפטוף זה מצטבר לכמויות אדירות של מים שנכלאים תחת הריצוף ומחפשים דרך להתאדות.

זיהוי מקור הרטיבות בשלב מוקדם חיוני לעצירת התהליך הרסני זה.

סיבה נוספת לתופעה קשורה לכשלי איטום, במיוחד בחדרי רחצה או בבתים צמודי קרקע. בחדרי רחצה, אם האיטום סביב המקלחון או האמבטיה פגום, מי הרחצה מחלחלים בהדרגה אל מתחת לריצוף במקום לזרום אל פתח הניקוז.

בבתים צמודי קרקע או בדירות מרתף, חוסר באיטום חיצוני ראוי של קירות המעטפת מאפשר למי גשמים ולמי תהום לחדור אל תוך יסודות המבנה. המים חודרים דרך רצפת הבטון אל מצע הריצוף, ומשם מתחילים לטפס במעלה הקירות הפנימיים.

 

כך נראה טיפוס קפילארי של מים בפועל

הסימנים לעליית מים בקירות מופיעים בדרך כלל באזור שמעל הפאנלים, בגבהים שנעים בין 10 ל-50 סנטימטרים מגובה הרצפה. אחד הסימנים המובהקים ביותר הוא התנפחות והתקלפות של שכבת הצבע והטיח.

המים שעולים בתוך הקיר נושאים עמם מלחים ומינרלים מתוך חומרי הבנייה. כאשר המים מגיעים לפני השטח של הקיר ומתאדים, הם משאירים מאחוריהם את המלחים הללו.

תופעה זו יוצרת כתמים לבנים דמויי אבקה או פלומה, המכונים פריחת מלחים או תפרחת קפילארית.

בנוסף לפריחת המלחים, ניתן להבחין בשינויים בגוון הקיר, אשר הופך לכהה יותר באזורים הרטובים.

בבתים שבהם מותקנים פאנלים מעץ, פרקט או משקופי דלתות העשויים מעץ, העלייה הקפילארית גורמת לחומרים אלו לספוג לחות, להתנפח, להתעוות ולהירקב.

לעיתים קרובות, סימנים פיזיים אלו מלווים בריח טחב חריף המורגש היטב בחלל החדר, המעיד על נוכחות של מים עומדים בסמוך או מתחת לפני השטח.

⭐ שימו לב ⭐

סימני רטיבות המופיעים מעל הפאנלים מצביעים כמעט תמיד על לחות הכלואה מתחת לריצוף, ולא על כשל מקומי בקיר עצמו. ניסיון לצבוע או לאטום את הקיר בלבד לא יפתור את הבעיה.

 

הסכנות בהזנחת מים כלואים מתחת לריצוף

התעלמות מסימני העלייה הקפילארית טומנת בחובה סיכונים משמעותיים למבנה ולבריאות הדיירים. ברמה הבריאותית, סביבה לחה ורטובה היא מצע גידול אידיאלי לעובש ופטריות.

נבגי העובש משתחררים לאוויר החדר ועלולים לגרום לבעיות נשימה, אלרגיות, שיעול וגירויים בעור, במיוחד בקרב ילדים קטנים, קשישים ואנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת.

המים הכלואים מתחילים לייצר בקטריות וגזים שחודרים לחלל המגורים ופוגעים באיכות האוויר באופן קבוע.

ברמה המבנית, מים הכלואים לאורך זמן גורמים לפגיעה הדרגתית בחוזק החומרים. ברזלי הזיון הנמצאים בתוך עמודי הבטון ורצפת הבטון מתחילים להחליד ולהתנפח בתהליך של קורוזיה.

התנפחות הברזל יוצרת לחץ אדיר על הבטון מבפנים ועלולה לגרום להיסדקותו ולהתפוררותו. בנוסף, חלחול המים לאזורי שקעי חשמל נמוכים מהווה סכנת התחשמלות של ממש ועלול לגרום לקצרים במערכת החשמל הביתית.

הפעלה של הליך שיקום נזקי מים מוקדם ככל האפשר מונעת את החרפת הנזקים.

 

דרכים מתקדמות לייבוש המים מתחת לריצוף

השלב הראשון בטיפול יסודי הוא איתור מקור חדירת המים ועצירתו המוחלטת. כיום אנו עושים איתור בעזרת מצלמה תרמית, ציוד אקוסטי וחיישני גז, המאפשרים למפות במדויק את מסלול הצנרת תחת הריצוף ולזהות את נקודת הכשל ברמת דיוק של סנטימטרים.

לאחר תיקון נקודתי של הצינור הפגום – פעולה שלרוב דורשת הרמת אריח בודד בלבד – ניגשים לטפל במסה הגדולה של המים שכבר נכלאה מתחת לרצפה.

הפתרון המתקדם ביותר כיום הוא שאיבת המים ללא שבירת הרצפה. אנו מבצעים פעולת ייבוש תת רצפתי באמצעות מכונות ייעודיות המחדירות צינורות דקים דרך הפוגות (המרווחים שבין האריחים).

מערכת זו פועלת בסירקולציה – היא יונקת את האוויר הלח מתוך שכבת החול או השומשום, מעבה את הלחות למים נוזליים הנאגרים במיכל, ודוחפת פנימה אוויר יבש וחם.

תהליך זה נמשך מספר ימים עד שבועות, ובסופו נלקחות דגימות מעבדה המאשרות כי רמת הלחות חזרה לתקן המותר, ורק אז ניתן לשקם את הקירות הפגועים.

 

איך למנוע עלייה קפילארית של מים בעתיד?

מניעה יעילה דורשת תחזוקה נכונה ועירנות. הצעד הראשון הוא לשמור על שלמות פונקציונלית של הרובה בין האריחים ברחבי הבית, ובמיוחד בחדרים רטובים כמו מקלחות ושירותים.

רובה סדוקה או חסרה מהווה פתח ישיר לחדירת מי שטיפה אל מתחת לריצוף. יש לחדש את הרובה אחת לכמה שנים ולהשתמש בחומרים איכותיים ועמידים למים.

בנוסף, יש לעקוב אחר חשבונות המים הדו-חודשיים. צריכת מים חריגה שאינה מוסברת עלולה להעיד על התחלה של נזילה סמויה תחת הריצוף. מומלץ לבצע בדיקה פשוטה: לסגור את כל הברזים בבית ולבדוק אם שעון המים הראשי ממשיך להסתובב.

בבתים המוקפים בגינה, חובה לוודא שקיימים שיפועים המרחיקים את מי הגשמים ומי ההשקיה מקירות מעטפת המבנה, ושמערכות הניקוז בחצר פתוחות ונקיות.